פרויקט החפות וחזקת החפות
לפני יותר מעשר שנים שמעתי את מיכל ריזל, מייסדת התנועה להפחתת מעמד ההודאה, מתריעה על הנזק התודעתי שפרויקט החפות גורם.
לא מזמן, בתום אחת מהרצאותיי, ניגשה אליי סטודנטית למשפטים כדי שאבהיר לה מדוע זו בעיה שנאשם יוכיח את חפותו. מצאתי שאני מתקשה במתן ההסבר. חזקת החפות הנה עקרון היסוד המאפיין את המשפט הפלילי במדינות החופשיות.
על פי החזקה חלה חובת ההוכחה על התביעה, אדם נחשב זכאי בפני החוק כל עוד לא הוכחה אשמתו ורף ההוכחה הוא מעבר לספק סביר. חזקת החפות נועדה בין השאר לרסן את השלטון, לוודא שהכוח לא ינוצל לרעה ולא ישרת אינטרסים זרים. כך לדוגמה, כדי להצדיק את שלילת החירות של חשוד, על הרשויות להציג בפני בית המשפט את קיומן של ראיות-לכאורה שאינן מעלות ספק סביר באשמתו. הדיווחים מטורקיה על אלפי עיתונאים הנעצרים ללא משפט, ממחישים לנו את הסכנה באי-הגבלתה של השררה.
מובן שעל נאשם הטוען לחפותו לעשות כל שביכולתו כדי לצאת זכאי, אלא שהשיחה נסובה על פרויקטי החפות במסגרות אקדמיות. בשנות ה-90 אפשרה לראשונה התפתחות בדיקות הדי-אנ-איי לבדוק האם קיימת התאמה גנטית בין הנאשם לבין הראיות הביולוגיות שנלקחו מזירת הפשע, וכך נוצר חלון הזדמנות לבחון את חפותם של נאשמים רבים שטענו שהורשעו על לא עוול בכפם.
שלילה של התאמה גנטית משמעותה חפות עובדתית של הנאשם. אלא שרק בזעיר מזעיר מן הפשעים נאספים ממצאים ביולוגיים מהזירה, ורק בחלק קטן מהמקרים המערכת שומרת עליהם. למרות זאת הצליחו פרויקטי החפות להוכיח את חפותם העובדתית של מאות מורשעים אשר נאסרו לתקופות ארוכות על לא עוול בכפם בעבירות החמורות ביותר. חלקם טוהרו מאשמתם רק לאחר מותם.
הפרויקטים הללו היוו כר למחקרים על הסיבות להרשעות שווא. ברובם המכריע של המקרים הודאת הנאשם בחקירה או בעסקת טיעון הובילה להרשעתו. טעויות של עדי ראייה, חקירות רשלניות וייצוג משפטי לקוי, היו גם הם בין הסיבות המובילות להרשעות שווא ולזיכוי עקיף של הפושעים האמתיים. המידע הזה שימש פעילים במאבק נגד עונש המוות בארה"ב, ועזר לחולל שינויים באופן שבו נלקחים ונשמרים ממצאים מהזירה, נערכים מסדרי זיהוי, ועוד.
פרויקט החפות הראשון נוסד בישיבה יוניברסיטי בניו-יורק ומאז קמו פרויקטים דומים במרכזים אקדמיים ברחבי העולם. הפרויקטים עוררו זעקה ציבורית שבעקבותיה הוקמו בכמה ארצות אף גופים ממסדיים לבחינת טענות להרשעות שווא. מאז, חלון האפשרויות לבחון ממצאי עבר נסגר שכן כיום בדיקות הדי-אנ-איי ידועות ונערכות בזמן אמת. אלא שהמודל שלפיו ניתן וצריך להוכיח את חפותו של נאשם התקבע. כך למשל, כדי לפתוח במשפט חוזר, על נאשם שהורשע להביא ראיות חדשות המצביעות על חפותו או להוכיח שמשפטו נוהל ברשלנות.
אלפי מורשעים פנו בתחינה לפרויקטי החפות החדשים שהוקמו ולוועדות הבדיקה הממשלתיות. מאות מהם עברו את המסננת אך בודדים בלבד הצליחו להוכיח את חפותם. מבקרי ועדות הבדיקה טוענים שההגבלות על השגת משפטים חוזרים נועדו ליצור בקרב הציבור את הרושם שהטעויות בבתי המשפט זניחות. בישראל, למשל, לא נשמרו בעבר ראיות ביולוגיות ובמקרים הבודדים שכן, כמו בפרשות רצח דני כץ וישראל נולמן, הן הושמדו לאחר שהוגשה בקשה לבדוק אותן, ומאז קום המדינה אושרו רק 27 בקשות למשפטים חוזרים.
האמרה העממית "לך תוכיח שאין לך אחות" מקפלת בתוכה תובנה עמוקה שהוכחה של היעדרו של משהו שלא קיים, כמו אשמה במקרה של חפות, כמעט בלתי אפשרית. פרויקטי החפות במרכזים האקדמיים מחנכים בפועל את התלמידים לכך שכן ניתן להוכיח חפות.
סטודנטים שהיום לא מבינים את הבעיה הטמונה בצורך להוכיח חפות כדי לזכות אדם שהורשע, עלולים בעתיד, לכשישתלבו במערכת המשפט, לקבל גם את התפיסה שהנאשם אשם כל עוד לא הוכח אחרת. הנאשמים לעומתם כבר מבינים זאת, כ-99% מהם בארה"ב ושיעור קרוב לכך בישראל, מעדיפים לערוך עסקאות טיעון מאשר להילחם על חפותם.
