להביא את ההוֹדָאָה-הוֹדָיָה בפלילים לקבורה
בכל שנות הפעילות ההתנדבותית להפחתת מעמד ההודאה בפלילים, אני יכול לזקוף לזכותי, אם בכלל, הצלחה בשינוי דבר אחד: המינוח המשפטי בו משתמשים יועצי החקיקה של משרד המשפטים לציון הפללה עצמית. בדיעבד, למדתי על הצעה למינוח נכון משלי, שלא התקבל, אך על כך בהמשך.
פניתי בדוא"ל לאקדמיה ללשון העברית בשאלה בדבר הבדל המשמעות בין המילים הודיה להודאה, ואת תקציר תשובתה העברתי למשרד המשפטים. מסתבר כי: "בצמד הודיה–הודאה ניצלה לשון ימינו את כפל הצורות לבידול בין שתי המשמעויות של הפועל הודה: המילה הודאה מציינת הכרה באשמה, ואילו מקבילתה הודיה מציינת כמעט תמיד הבעת תודה. בלשון אנשי המשפט יש שימוש בצורה הודיה גם במובן 'הכרה באשמה'. כך למשל הביטוי "שתיקה כהודאה," שמקורו בתלמוד הבבלי, משמש בקרב משפטנים גם בצורה "שתיקה כהודיה".."
השימוש במונח "הודיה" עלול לטעת את הרושם כי הנאשם "מביע תודה" לחוקרים ולבית המשפט על שאפשרו לו "לפרוק" מעליו את האמת. אשליה זו, כי יש ביכולתנו לחקור צפונות לב אדם, מחזקת את הרושם השגוי כי אפשר לדעת את האמת על סמך הודאה בלבד, ללא ראיות תומכות.
כך למשל, עמוס ברנס התעקש על חפותו, אך לאחר ארבעה ימי חקירה בהם העבירו אותו מכוסה בפלנלית מממתקן חקירה אחד למשנהו, הודה בפני החוקרים ברצח רחל הלר ז"ל. בפסק הדין בבית המשפט המחוזי השופטים פתרו כך את הגרסאות השונות בחקירה: "התוודותו של הנאשם באה... מחמת לחצים פנימיים... באותה עת התרוצצו בקרבו שני מניעים, האחד רצונו להתפרק, אחרי מועקה ממושכת ומכבידה בדרך של התוודות, והשני, דחף טבעי של התגוננות מפני הצפוי לו בעקבות ההתוודות". "הכל באופן דמיון" אמר ברנס לחוקריו בעת שחתם על ההודאה:
ד"ר יוסף זהר, הינו חוקר ומרצה למשפט פלילי
מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל
