"אם אתם מחפשים צדק כדאי שתקנו טלסקופ"

את כותרת רשימה זו אני חייב לטוקבקיסט שכינה עצמו "מבכה המדינה" בספרו על החוויה שעבר בבית המשפט לענייני תעבורה.

באמצע שנות התשעים, החלו להפעיל לחצים להאצת הדיון המשפטי בבתי המשפט. עם הקמת הסנגוריה הציבורית, כאשר הורחבה זכות הייצוג, מערכת המשפט הפלילי עמדה בפני פוטנציאל של "הכבדה נוספת" על הזמן השיפוטי המוגבל, כתוצאה מפעילות של סניגורים בהגשת בקשות והשמעת טיעונים כדי להגן באופן ראוי על לקוחותיהם.

ביוזמת מנהל בתי המשפט דאז, השופט דן ארבל, נולד הליך מקוצר המכונה "ימי הקראות מרוכזים", לשמיעת תיקים פליליים. במהלך יום הקראות מתבצעת במרוכז הקראת כתבי אישום לנאשמים רבים, בניסיון להביא לסגירת תיקים רבים מתוכם בהסכמה בין הצדדים בדרך של עסקת טיעון או בדרך של חזרה מאישום, תוך הנחה שהתביעה המשטרתית תעניק לנאשם הטבה מסוימת בחומרת העונש שיוטל עליו אם יודה באשמה במסגרת ההליך.

מכאן נולד הרעיון של "שופט מוקד", אשר בידיו הופקדו סמכויות חדשות שחרגו באופן ברור מהסמכויות שניתנו לשופטים באותה העת בחוק סדר הדין הפלילי. במסגרת הדיון המקדמי, שופטי המוקד רשאים לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, וכן בחומר וברשימה כאמור שנאספו או שנרשמו בידי ההגנה, לברר עם הצדדים את עמדתם בתיק ולבחון אפשרות להסכמות.

במקרה שבו נכשל הניסיון לסיים את התיק בהסכמה והצדדים מבקשים לברר את האשמה באמצעות ניהול הוכחות, מועבר התיק לטיפולו של שופט אחר. במקרים אלה נותר ההליך שהתקיים במסגרת יום ההקראות חסוי על מנת למנוע חשיפת השופט לראיות בלתי קבילות ולהבטיח שההתערבות השיפוטית במהלך דיון המוקד לא תתפרש כהבעת דעה של השופט על התיק.

השופט דנציגר התייחס לעניין במסגרת בבקשה לחזרה מהודאה בטענה שההודאה ניתנה שלא מרצון חופשי, בלחץ הזמנים של "יום המוקד": "כאשר מדובר במי שאינו מיוצג בעת הגיעו ליום הדיון המקדמי, מקבל הנאשם ייעוץ מסנגור שאותו לא פגש אלא מספר דקות קודם לכן במסדרון בית המשפט, כאשר לכאורה נבצר מהסנגור - נוכח אופיו ואופן התנהלותו של "יום המוקד" - להתעמק בחומר הראיות. בנסיבות אלה, מתקשה אני להבין כיצד ניתן לצפות מאותו נאשם לקבל החלטה מושכלת לוותר על ניהול הליך משפטי בעניינו. האם בנסיבות כאלה ניתן לדבר על נאשם שהבין את "מלוא משמעותו של ההליך המקדמי ואת תוצאותיו? לדעתי, יש להשיב בשלילה על שאלה זו".

כדי שהנאשם יקבל ה"החלטה מושכלת", ממקמים את אולם השופט המנהל את ההוכחות בסמוך לאולם שופט המוקד. בעוד שופט המוקד נעים הליכות ומקל, שופט ההוכחות חמור סבר ומחמיר בעונשים. אם הסניגור ושופט המוקד לא הצליחו לשכנע את הנאשם להודות באשמתו, יעשו זאת דמעות הנאשמים היוצאים מהאולם הסמוך.

יוסף זהר,

חוקר ומרצה למשפט פלילי ופעיל במאבק להפחתת מעמד ההודאה